אלפי הפקות · מאמרים

סרטוני UGC: מה זה, ומתי העסק שלכם צריך משהו אחר

כולם מדברים היום על UGC. מנהלי סושיאל ממליצים, סוכנויות מציעות, ובפיד אתם רואים עוד ועוד סרטוני UGC: מישהו מחזיק מוצר מול הטלפון, מדבר כאילו הוא מספר לחבר, ובסוף ממליץ.

אז עולה שאלה הגיונית: לשכור יוצר תוכן, או ללכת על הפקה? אנחנו חברת הפקות, אז כדאי שתדעו מאיפה אנחנו מסתכלים. ובכל זאת, התשובה הכנה היא שזה לא או-או. UGC הוא כלי טוב. הוא פשוט לא מתאים לכל עסק ולכל מטרה.

תכלס, במאמר הזה: מה זה UGC, איפה הוא עובד, איפה הוא פחות עובד, ומה עושים כשרוצים תחושה אמיתית אבל גם רמה של הפקה. בלי נתונים מומצאים ובלי הבטחות.

מה זה UGC

UGC הם ראשי תיבות של User Generated Content: תוכן שיוצרים משתמשים. במקור הכוונה הייתה ללקוחות אמיתיים שמצלמים את עצמם עם מוצר, כותבים ביקורת או מעלים סטורי מהביקור אצלכם, בלי שאף אחד ביקש.

היום, כשמדברים על תוכן UGC בשיווק, מתכוונים בדרך כלל למשהו קצת אחר: סגנון. סרטון אנכי, מצולם בטלפון, מישהו שמדבר ישר למצלמה בשפה של לקוח ולא של מוכר. ברוב המקרים מי שמצלם כבר לא לקוח מזדמן, אלא יוצר תוכן שהעסק שכר בדיוק בשביל זה. ככה נולד התחום של יוצרי תוכן UGC: אנשים שמתמחים בסרטונים שנראים כמו המלצה טבעית, ומוכרים אותם לעסקים לשימוש בערוצים ובמודעות שלהם. גם בישראל יש היום יוצרי UGC, סוכנויות ופלטפורמות שמחברות בין יוצרים לעסקים.

כלומר, היום UGC מתאר פחות את מי שצילם, ויותר את איך שהסרטון נראה ומרגיש.

למה עסקים אוהבים UGC

הסיבה המרכזית פשוטה: סרטון UGC טוב מרגיש כמו המלצה של חבר, לא כמו פרסומת. אין לוגו בפתיחה, אין קריין, אין סט. יש אדם שנראה כמו הלקוחות שלכם ומספר מה עבד לו.

ועוד כמה סיבות שחוזרות:

• זה נראה כמו הפיד. סרטון UGC יושב בין סרטונים של חברים, ולא קופץ החוצה כמו מודעה.
• אפשר לבדוק כמה כיוונים. כמה יוצרים, כמה פתיחות, כמה ניסוחים לאותו מסר, ולראות מה מתחבר לקהל.
• אתם לא חייבים להופיע. למי שלא רוצה להיות מול המצלמה, יוצר חיצוני פותר את זה.

אלה יתרונות אמיתיים. הם פשוט לא שווים אותו דבר לכל עסק.

איפה UGC עובד טוב

UGC במיטבו כשיש משהו שאפשר להחזיק ביד ולהראות:

• מוצר פיזי. קוסמטיקה, אוכל, גאדג׳טים, ביגוד. היוצר מראה, משתמש ומגיב.
• הדגמות. איך מרכיבים, איך מפעילים, איך זה נראה לפני ואחרי.
• פתיחת אריזה. הרגע שבו החבילה מגיעה הוא כבר סיטואציה שכולם מכירים.
• חנויות אונליין. כשהלקוח לא יכול לגעת במוצר, סרטון של מישהו שנוגע בו עושה חלק מהעבודה.

ויש עוד סוג אחד ששווה זהב: UGC אמיתי. לקוח מרוצה שהעלה סטורי, ביקורת מצולמת, תגובה ספונטנית. את זה אי אפשר לקנות. כדאי לעודד את זה ולשתף כשזה קורה.

איפה UGC פחות עובד

כשהאמון הוא בכם

קליניקה, ייעוץ, משרד, נדל״ן. בעסקים כאלה הלקוח לא קונה מוצר. הוא קונה אתכם: את הידע, את הגישה, את האדם שיישב מולו. יוצר תוכן שהוא לא מכיר יכול להגיד שהשירות מעולה, אבל הוא לא יכול להראות לו מי אתם. את זה רק אתם יכולים.

כשצריך לעצור גלילה

ככל שיותר עסקים עושים UGC, הפיד מתמלא בסרטונים שנראים דומים: אדם, טלפון, חדר, „אני חייבת לספר לכם על…”. מה שהופך UGC לטבעי הוא גם מה שגורם לו להתמזג ברקע. סיטואציה משוחקת, פריים קולנועי או פתיחה לא צפויה בולטים יותר בתוך הרצף הזה.

כשהמותג צריך להיראות ברמה מסוימת

אם אתם מוכרים שירות פרימיום, מטבח בהתאמה אישית או טיפול שדורש אמון, הצופה שופט גם את הסרטון. תמונה חשוכה וסאונד של חדר עלולים לשדר משהו שלא מתאים לרמה של מה שאתם מוכרים.

סרטוני UGC מול הפקה: מה ההבדל בפועל

בקצרה, ככה זה נראה כשמשווים:

• מי מדבר. ב-UGC: יוצר שהלקוחות שלכם לא מכירים, שמדבר כמו לקוח. בהפקה: אתם, שחקנים, או שניהם יחד.
• שליטה במסר. ב-UGC: אתם נותנים בריף, והיוצר מפרש אותו בסגנון שלו. בהפקה: תסריט שאתם מאשרים לפני הצילום, ובמאי שמדייק כל טייק ביום עצמו.
• סאונד ותמונה. ב-UGC: טלפון, האור שיש בחדר, לפעמים מיקרופון קטן. זה חלק מהקסם, וגם המגבלה. בהפקה: במאי וצלם, תאורה, סאונד נקי, שתי זוויות בסרטוני דיבור למצלמה, ועריכה עם כתוביות, מוזיקה ועיבוד צבע.
• כמה סרטונים יוצאים מיום אחד. ב-UGC: עובדים לפי בריף, וכל יוצר מספק את הסרטונים שסוכמו איתו. בהפקה: יום צילום אחד מוציא סדרה. ב-ONE+ יוצאים 12 סרטונים מיום צילום אחד, וב-MINI SCENE שישה.
• מה זה משדר. UGC אומר „מישהו כמוני ניסה”. הפקה אומרת „יש כאן עסק רציני, ויש מאחוריו אדם”.

אף אחד מהם לא „טוב יותר”. כל אחד עונה על שאלה אחרת.

הדרך השלישית: אותנטי אבל מופק

יש דרך באמצע: תוכן שמרגיש אישי וישיר כמו UGC, אבל מצולם ומבוים כמו הפקה. אצלנו יש לה שתי צורות עיקריות.

אתם מול המצלמה, עם צוות מסביב (ONE+ ו-ONE)

ב-ONE+ אתם מדברים ישר למצלמה, כמו ב-UGC. ההבדל הוא שמי שמדבר הוא אתם, ולא יוצר שאף אחד לא מכיר. מסביב יש במאי, שתי זוויות צילום, תאורה וסאונד. יום צילום אחד של עד 8 שעות, ו-12 סרטונים: שאלות, שירותים, התנגדויות, היכרות. ב-ONE מקבלים 8 סרטונים, גם הם מיום צילום של עד 8 שעות, ולדיבור מצטרפים פוטאג׳ים מהעסק עצמו: אווירה, תהליך, תוצאות.

הדוגמה הכי טובה לזה היא מייק ביקוב: דיבור ישיר למצלמה בשתי זוויות, בלי סצנה ובלי פוטאג׳ים, עם הרבה אישיות. אותו עיקרון אצל סיוון ברקו ובן סמוחה, כל אחד בקצב שלו. ובסרטון של ארגמן מטבחים בעל העסק מדבר למצלמה, ובין המשפטים נכנסים צילומים מהעסק עצמו. את כולם תמצאו בהפקות שלנו, ועל הסגנונות עצמם בסרטונים לסושיאל לעסקים.

סיטואציה מוכרת עם שחקנים, ואתם מסבירים (MINI SCENE)

ב-MINI SCENE הסרטון נפתח בסיטואציה שהלקוחות שלכם מכירים מהחיים, עם שחקנים. ואז אתם נכנסים לפריים ומסבירים מה באמת קורה ומה עושים עם זה.

UGC מנסה להיראות כמו רגע אמיתי. מיני סצנה לא מעמידה פנים: כולם מבינים שזו סצנה, והיא עובדת כי היא מוכרת. האמון מגיע מכם, בחלק השני.

אצל ניסן דוידוב, למשל, הפתיח הוא סצנת „רופא” בקליניקה, ואז בעל העסק נכנס ומדבר למצלמה. יום צילום אחד של עד 8 שעות, שני שחקנים, לוקיישן אחד, ושישה סרטונים. עוד על הפורמט בדף של MINI SCENE.

לא במקום, בנוסף

תכלס, פיד טוב לא נבנה מסוג סרטון אחד. ככה הכול יכול לחיות יחד:

• הפקה כעמוד שדרה. יום צילום שמוציא סדרה של סרטונים עם המסרים המרכזיים שלכם, בפנים שלכם.
• סרטוני טלפון שלכם. סטוריז, מאחורי הקלעים, עדכון מהיום. מהיר וספונטני, ומחזיק את הקשר בין סרטון לסרטון.
• UGC מיוצרים. הדגמות מוצר, פתיחות אריזה, וריאציות למודעות.
• UGC אמיתי מלקוחות. ביקורות ותגובות שמשתפים כשהן מגיעות.

איזה סוג סרטון משרת איזו מטרה, פירטנו בסוגי סרטונים לעסק. ואיך מסדרים את כל זה על לוח זמנים, בגאנט תוכן לסרטונים.

אם אתם הולכים על UGC: מה לבדוק

החלטתם שיוצר UGC מתאים לכם? כמה דברים שכדאי לסגור מראש:

• זכויות שימוש. איפה מותר לכם להשתמש בסרטון, לכמה זמן, האם גם במודעות ממומנות, והאם מותר לערוך אותו. כדאי לסגור את זה בכתב.
• סימון שיתוף פעולה בתשלום. בדקו מה מדיניות הפלטפורמה דורשת לגבי סימון תוכן ממומן, במיוחד אם היוצר מפרסם גם בערוץ שלו.
• בריף ברור. מה המסר האחד, מה אסור להגיד, מה הקריאה לפעולה. בריף עמום מחזיר סרטון עמום.
• התאמה לקהל. היוצר צריך להיראות ולהישמע כמו מישהו שהלקוחות שלכם יקשיבו לו. לא רק כמו מישהו עם סרטונים יפים.
• חוויה אמיתית. אם היוצר מספר על חוויה אישית עם המוצר, עדיף שהוא באמת השתמש בו.

שאלות נפוצות