אלפי הפקות · מאמרים

איך כותבים תסריט לסרטון לעסק: מבנה, תבניות ודוגמה

החלטתם לצלם. יש לכם מה להגיד, אתם מכירים את הלקוחות שלכם, ואז אתם פותחים מסמך ריק ומבינים שזה החלק הקשה. איך כותבים תסריט לסרטון שאנשים יראו עד הסוף, בלי להרגיש שמוכרים להם?

קודם כול, להוריד לחץ: תסריט לסרטון עסקי הוא לא תסריט לסרט. אין בו שלוש מערכות ועשרים דמויות. יש בו מסר אחד, צופה אחד, וצעד אחד שאתם רוצים שהצופה יעשה בסוף.

אז תכלס: מה מחליטים לפני שכותבים, מבנה שעובד כמעט לכל סרטון קצר, שלוש תבניות לפי סוג הסרטון, תסריט לדוגמה, והטעויות שחוזרות שוב ושוב. בלי תיאוריה של בית ספר לקולנוע. רק מה שצריך לכתיבת תסריט לסרטון שיווקי שעושה עבודה.

לפני שכותבים מילה: המשפט האחד

לפני הפתיחה, לפני הבדיחה ולפני שם העסק: מה הצופה צריך לזכור כשהסרטון נגמר? משפט אחד. לא שלושה.

„אנחנו עסק אמין עם ניסיון ושירות מעולה” זה לא משפט כזה. את זה כל עסק אומר. משפט טוב הוא ספציפי, וקשור לבעיה שהלקוח מכיר. למשל: „את רוב הבלגן של יום ההובלה אפשר למנוע בערב שלפני.”

כשיש לכם את המשפט, כל השאר נבדק מולו. סצנה שלא מובילה אליו יוצאת. דוגמה שלא מחזקת אותו יוצאת, גם אם היא מצחיקה. ואם יש לכם חמישה משפטים כאלה, זה לא סרטון אחד ארוך. אלה חמישה סרטונים.

עוד לא ברור לכם איזה סוג סרטון אתם בכלל כותבים? תתחילו מהמדריך לסוגי סרטונים לעסק.

איך כותבים תסריט לסרטון: המבנה הבסיסי

רוב הסרטונים הקצרים לעסקים עובדים על אותו מבנה תסריט, בארבעה חלקים: פתיחה, סיטואציה או בעיה, הסבר, וצעד הבא. הסדר לא מקרי. הוא הולך בדיוק כמו שהצופה חושב: „מה זה?”, „רגע, זה אני”, „אה, ככה פותרים את זה”, „ומה עכשיו?”.

ההוק בתסריט: פתיחה משוחקת עם עוגת יום הולדת במשרד, מתוך מיני סצנה של דרור פיננסים
מתוך ההפקה: דרור פיננסים

הפתיחה (ההוק)

לפתיחה יש תפקיד אחד: שהצופה לא יגלול הלאה. שלוש דרכים שעובדות:

  • שאלה שלקוחות באמת שואלים. לא „רוצים לדעת איך…?”, אלא השאלה המדויקת, במילים שלהם, כמו שהיא נשמעת בטלפון.
  • משפט שאתם שומעים כל יום. „אני רק בודק.” „זה לא נראה ככה בתמונה.” הצופה מזהה אותו מיד.
  • סיטואציה מוכרת. שני אנשים באמצע רגע שכולם עברו. זה הבסיס של מיני סצנה, והיא עובדת כי הצופה רואה את עצמו עוד לפני שהוא מבין שזה סרטון של עסק.

מה לא עובד בפתיחה: לוגו, שם העסק, „שלום, אני…”. לזה עוד נגיע.

האמצע: נקודה אחת ודוגמה אחת

אחרי שתפסתם את הצופה, יש לכם זמן לנקודה אחת. נקודה אחת, ודוגמה אחת מהעסק שמוכיחה אותה: מקרה של לקוח, טעות שאתם רואים הרבה, רגע מהעבודה. דוגמה אמיתית מהשטח עושה יותר מכל רשימת יתרונות.

הסוף: מה הצופה עושה עכשיו

סרטון בלי צעד הבא הוא הרצאה. בסוף אומרים לצופה מה לעשות: לשלוח הודעה, להשאיר פרטים, לשמור את הסרטון, לשאול בתגובות. צעד אחד, פשוט וברור. ועדיף צעד שקשור למה שהוא הרגע ראה, ולא „צרו קשר” כללי.

שלוש תבניות תסריט לפי סוג הסרטון

המבנה נשאר אותו מבנה, אבל מי שאומר את הדברים משנה את הכתיבה. הנה שלוש תבניות, לשלושה סוגי סרטונים.

בעל העסק למצלמה (ONE+ / ONE)

שאלה, תשובה, דוגמה, הזמנה. פותחים בשאלה שלקוח שאל, עונים במשפט ברור, נותנים דוגמה מהעסק ומזמינים לצעד הבא.

ב-ONE+ אתם לבד מול המצלמה, בשתי זוויות, אז כל העבודה נופלת על המילים. בסרטונים של שי גנדיס, למשל, אין שחקנים ואין פוטאג׳ים, ולכן המבנה חייב להיות נקי. ב-ONE מוסיפים לתסריט גם מה רואים: אווירה, תהליך ותוצאות מהעסק, בדיוק במקומות שבהם המילים צריכות הוכחה. עוד על הסגנונות האלה בסרטונים לסושיאל לעסקים.

מיני סצנה (MINI SCENE)

שחקנים פותחים בסיטואציה, ובעל העסק נכנס ומסביר. הכלל בכתיבה: הסצנה לא מסבירה, ובעל העסק לא מספר אותה מחדש. הסצנה מובילה את הבעיה עד הרגע שבו מישהו צריך לעשות סדר, ושם אתם נכנסים.

ב„פרישה” של דרור פיננסים הסרטון נפתח ביום הולדת במשרד, עם עוגה ושחקניות, ורק אז דרור עובר להסביר למצלמה. אצל ניסן דוידוב הפתיח הוא סצנת „רופא” בקליניקה, ואחריה בעל העסק מדבר למצלמה.

טיפ מעשי: MINI SCENE אצלנו מצולמת עם שני שחקנים ולוקיישן אחד. לכן כדאי לכתוב סיטואציה שקורה במקום אחד, בין שני אנשים. איך זה נראה בפועל, בדף של MINI SCENE.

סיפור מתוסרט (CINEMA)

כאן אין „ואז בעל העסק מסביר”. זה תסריט לפרסומת שמספרת סיפור: דמות, משהו שהיא רוצה, מכשול שעוצר אותה, ופתרון. המסר עובר דרך העלילה, בלי הסבר ישיר.

תחשבו על סיפור הנדל״ן באווירת נואר שעשינו למליק: מתוסרט מתחילתו ועד סופו, והשחקנים נושאים את המסר. זו התבנית שהכי קרובה לקולנוע, וכל פרט בה נקבע מראש. עוד על הפקת פרסומת לעסק.

תסריט לדוגמה: מה רואים ומה שומעים

תסריט לסרטון נכתב בדרך כלל בשתי עמודות: מה רואים, ומה שומעים. כאן כתבנו אותן שורה אחרי שורה. העסק דמיוני, חברת הובלות שהמצאנו רק כדי להמחיש. הוא לא לקוח שלנו. הפורמט הוא מיני סצנה, והמשפט האחד: „את רוב הבלגן של יום ההובלה אפשר למנוע בערב שלפני.”

שלב ההסבר בתסריט: ניסן דוידוב בחלוק לבן מדבר למצלמה בקליניקה, מתוך המיני סצנה שלו
מתוך ההפקה: ניסן דוידוב
  1. פתיחה. מה רואים: סלון מלא קרטונים, לילה. זוג יושב על הרצפה. מה שומעים: „איפה המטען של הטלפון?” „באחד הקרטונים.” „באיזה?” שתיקה.
  2. הבעיה. מה רואים: היא פותחת קרטון, עוד אחד, ועוד אחד. על כולם כתוב „שונות”. מה שומעים: „למה כתבת על כולם שונות?!”
  3. ההסבר. מה רואים: חיתוך. בעל העסק ליד משאית, מדבר למצלמה. מה שומעים: „את הוויכוח הזה אני שומע הרבה. הפתרון: קרטון אחד שנפתח ראשון. מטענים, תרופות, מסמכים ובגד להחלפה. מסמנים אותו בצבע אחר, והוא עולה למשאית אחרון.”
  4. צעד הבא. מה רואים: בעל העסק מרים קרטון מסומן. שם העסק בכתובית. מה שומעים: „רוצים את הרשימה המלאה? שלחו לנו הודעה, ונשלח לכם אותה לפני ההובלה.”

שימו לב: שם העסק מגיע רק בסוף. ההסבר הוא טיפ אחד, לא רשימת שירותים. והצעד הבא נותן משהו לצופה, ולא רק מבקש ממנו.

לכתוב כמו שמדברים

תסריט נכתב בשביל האוזן, לא בשביל העין. מה שנראה מצוין במסמך יכול להישמע כמו מכתב רשמי ברגע שאומרים אותו בקול.

  • לקרוא בקול. כל משפט. איפה שנתקעים, שם משכתבים.
  • משפטים קצרים. רעיון אחד במשפט. בלי סוגריים ובלי „וכמו כן”.
  • בלי ז׳רגון. מילה שלא הייתם אומרים ללקוח שעומד מולכם לא נכנסת לתסריט.
  • המילים שלכם. תסריט שכתב מישהו אחר צריך לעבור אצלכם בפה לפני שהוא נסגר.

ובונוס: משפטים קצרים יושבים טוב יותר גם בכתוביות, שנכנסות לסרטון בעריכה. איך אומרים את הטקסט מול המצלמה זה כבר נושא אחר, ויש לנו עליו מדריך לדיבור מול מצלמה.

הטעויות שחוזרות אצל כולם

  • יותר מדי מסרים. הסרטון מנסה להגיד הכול, ולא נשאר ממנו כלום. מסר אחד לסרטון.
  • פתיחה בשם העסק. הצופה עוד לא יודע למה זה מעניין אותו. שם העסק מגיע אחרי שהרווחתם את תשומת הלב.
  • „אנחנו הכי מקצועיים”. כל עסק אומר את זה, ולכן זה לא אומר כלום. דוגמה אחת מהשטח מוכיחה יותר.
  • סוף בלי צעד הבא. הצופה נהנה, ממשיך לגלול, ושוכח.
  • שכתוב בבוקר הצילום. טקסט שהשתנה בבוקר מגיע לסט בלי תרגול, ורואים את זה במסך. סוגרים גרסה מראש. מה עוד כדאי לסגור לפני היום עצמו, במדריך ההכנה ליום צילום.

איך זה עובד אצלנו

בעבודה איתנו לא נשארים לבד מול המסמך הריק. התהליך עובר חמישה שלבים: שיחת אפיון, קריאייטיב ותסריט, צילומים, עריכה, ועולים לאוויר. בשיחת האפיון מבינים את העסק, את הלקוחות ואת המטרה, ומשם בוחרים סגנון.

את הסצנות כותב הצוות הקריאייטיבי שלנו. את המסרים המקצועיים בונים יחד, מהידע שלכם, כי אף אחד לא מכיר את התחום שלכם טוב מכם, וככה זה גם נשמע כמוכם. ואתם מאשרים הכול לפני הצילום. לסט מגיעים רק עם גרסה סגורה. כל הסגנונות והחבילות בעמוד השירותים.

שאלות נפוצות

איך יודעים שהתסריט ארוך מדי?

קוראים אותו בקול עם שעון עצר, בקצב שבו אתם מדברים עם לקוח. אם הוא נמשך יותר ממה שהייתם צופים בעצמכם בפיד, הוא ארוך. ועוד בדיקה: מוחקים משפט. אם המסר נשאר ברור גם בלעדיו, הוא לא היה צריך להיות שם.

צריך לשנן את התסריט בעל פה?

לא מילה במילה. מספיק להכיר את המבנה: במה פותחים, מה הנקודה, ובמה סוגרים. לניסוחים שחייבים להיות מדויקים אפשר להיעזר בטלפרומפטר, כרשת ביטחון ולא כמשענת. עוד על זה בהכנה ליום צילום.

מה ההבדל בין תסריט לרשימת שוטים?

התסריט אומר מה קורה ומה נאמר. רשימת השוטים אומרת איך מצלמים את זה: אילו זוויות, אילו פריימים, ובאיזה סדר. את התסריט מאשרים איתכם. רשימת השוטים היא כלי העבודה של הבמאי וההפקה, ובסיפור מתוסרט כמו CINEMA היא חלק מהתכנון מראש.

אפשר להגיע עם תסריט משלנו?

לא חייבים, אבל כל חומר שתביאו עוזר: רעיונות, טקסטים שכבר כתבתם, שאלות שלקוחות שואלים ודוגמאות מהעסק. בשלב הקריאייטיב בונים מזה את התסריטים, מתאימים אותם לפורמט ולמצלמה, ואתם מאשרים לפני הצילום.

לכתוב לבד או לעבוד עם חברת הפקה?

אם אתם מצלמים לבד, המבנה והתבניות כאן ייקחו אתכם רחוק. אם אתם עובדים עם חברת הפקה, שאלו מראש מי כותב, מה אתם מאשרים ומתי. אלה בדיוק השאלות ששואלים לפני שסוגרים, ופירטנו אותן באיך בוחרים חברת הפקות וידאו.

בואו נבנה את הסצנה הבאה שלכם

יש לכם מה להגיד?

נעזור לכם להגיד את זה נכון.

ספרו לנו על העסק, ונחזור אליכם עם כיוון.

בואו נכיר